Psa'him
Daf 31a
הלכה: תָּמִיד נִשְׁחָט כול'. כָּתוּב וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂה֭ עַל הַמִּזְבֵּ֑חַ וגו'. הָיִיתִי אוֹמֵר. יִקְרְבוּ שְׁנֵיהֶן בְּשַׁחֲרִית וּשְׁנֵיהֶן בֵּין הָעַרְבָּיִם. תַּלְמוּד לוֹמַר. אֶת הַכֶּ֥בֶשׂ הָֽאֶחָ֖ד תַּֽעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר. הָיִיתִי אוֹמֵר. יְקָרֵב שֶׁלְשַׁחַר עִם הֵנֵץ הַחַמָּה. וְשֶׁלְּבֵין הָעַרְבָּיִם עִם דִּמְדּוּמֵי הַחַמָּה. תַּלְמוּד לוֹמַר. בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם. נֶאֱמַר כָּאן בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃ מַה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. אַף בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. מַה חֲמִית מֵימַר בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. [אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֶכֶר לַדָּבָר.] א֥וֹי לָ֨נוּ֙ כִּי פָנָ֣ה הַיּ֔וֹם כִּ֥י 31a יִנָּט֖וּ צִלְלֵי עָֽרֶב׃ מַה עֶרֶב שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. אַף עֶרֶב שֶׁנֶּאֱמַר כַּאן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. וִיהֵא כָשֵׁר מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם. כֵּיצַד. חֲלוֹק בֵּין הָֽעַרְבָּיִם. וְתֵן לוֹ שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְפָנָיו וּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְאַחֲרָיו. וְשָׁעָה אַחַת לְאִיסּוּקוֹ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַתָּמִיד קָרֵב בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה.
Traduction
Il est écrit à ce sujet (Ex 29, 38): voici ce que tu offriras sur l’autel, deux brebis, etc. On aurait pu croire (157)Sifri sur Nb N° 142. que l’on peut les offrir toutes 2 le matin, ou toutes 2 le soir; c’est pourquoi il est dit aussitôt après (ib. 39): tu offriras une brebis le matin et la seconde l’après-midi; et ce n’est pas à dire que la première doit être offerte juste avec le premier rayon de soleil et seconde au coucher (ou un instant avant le crépuscule), car l’expression ''entre les 2 soirs'', employée ici (au sujet du sacrifice quotidien) et plus loin (pour la Pâques) comprend chaque fois un espace de temps de 6 heures, à partir de midi. -Qu’est-ce qui indique (158)Mekhilta sur la section Bô, n° 5. que cet espace de temps est ainsi déterminés par ladite expression? -C’est qu’il y a un indice à ce sujet, sans être une preuve formelle, dans ces mots (Jr 6, 4): Malheur à nous, car le jour décline, les ombres du soir s’allongent. Or, cette extension de l’ombre a lieu à partir de la 6e heure du jour (plus on s’éloigne de l’heure de midi). -Mais alors on devrait pouvoir commencer le sacrifice quotidien dès que midi est passé? -C’est que, répond R. Josué b. Levi, voici comment il faut entendre le terme entre les 2 soirs: on divisera cet espace de temps (de 6 heures) en 2 parts ayant 2 heures et demie chacune, de plus une heure au milieu, nécessaire pour la présentation de ce sacrifice (depuis l’égorgement jusqu’à la fin de la cérémonie), soit de le commencer à la 8e heure _ et de l’achever à la 9e heure 1/2
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד הייתי אומר יקרבו שניהן בשחרית וכו'. כלומר אם ירצה יקריב שניהן בשחרית או שניהן בין הערבים והא דכתיב בתריה את הכבש האחד תעשה בבקר וגו' יכול הייתי אומר דלאו בדוקא הוא אלא ירצה לקיים ב' המקראות או שניהן בזמן אחד או אחד בבקר ואחד בין הערבים:
ת''ל את הכבש האחד תעשה בבקר. כלומר מדהדר כתוב תעשה במקרא השני ולא הוי ליה למיכתב אלא את הכבש האחד בבקר ואת הכבש השני בין הערבים אלא דשנה עליהן הכתוב לומר דכך תעשה את האחד בבקר וכו':
הייתי אומר וכו'. ועדיין יכול אני לומר ולטעות בזמן שחיטת השני דשל שחר הוא קרב עם הנץ החמה דכתיב בבקר וא''כ של בין הערבים הוא זמן שחיטת החמה וזהו עם דמדומי חמה שמתחלת לשקוע וקרוב לערב ממש:
נאמר כאן וכו' ונאמר להלן. גבי פסח ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים מה בין הערבים וכו' ולקמן פריך א''כ יקרב מו' שעות ולמעלן:
מה חמית מימר בין הערבים וכו'. כלומר ובפסח גופי' מנא לך דבין הערבים דכתיב ביה היינו מו' שעות ולמעלה:
אע''פ שאין ראיה לדבר. ממש זכר לדבר איכא:
דכתיב אוי לנו וכו' כי ינטו צללי ערב. והיינו משנטו הצללים וא''כ ילמד פסח דכתי' נמי גביה בערב שם תזבח את הפסח בערב מערב דהתם ומפרשת לבין הערבים דכתיב גביה היינו משינטו הצללים והדר ילפינן בין הערבים דתמיד מבין הערבים דפסח:
ויהא כשר מו' שעות ולמעלן. מכיון דילפית לה דזמנו משינטו צללי ערב א''כ יהא נשחט באותו הזמן:
בין הערבים כיצד חלוק וכו'. כלומר מדשני הכתוב ולא אמר בערב ילפינן דכך אמרה התורה חלוק אלו השעות שהן משינטו הצללים עד הערב ותן לו ב' שעות לפניו וכו' ושעה אחת לעיסוקו של הקרבה ונמצאת אומר שתמיד קרב בט' ומחצה וא''כ נשחט הוא בח' ומחצה:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שְׁבַק רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי רֵישָׁא וְאָמַר סוֹפָה. דִּלֹ כֵן [כְּהָדָא דְתַנֵּי]. חֲנַנְיָה בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר. שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין הָעַרַבָּיִם. בֵּין עֲרָבִיִם. בֵּין עַרְבּוֹ שֶׁלאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבֵין עַרְנּוֹ שֶׁלחֲמִשָּׁה עָשָׂר. יָכוֹל הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה בִּכְלָל. תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹם. [כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר יוֹם יָצָא לָיְלָה.] אִי יוֹם. יָכוֹל בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם. תַּלְמוּד לוֹמַר בָּעֶרֶב. אִי בָעֶרֶב יָכוֹל מִשֶׁתֶּחְשָׁךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם. הָא כֵיצַד. חֲלוֹק בֵּין הָֽעַרְבָּיִם וְתֵן שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְפָנָיו וּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְאַחֲרָיו וְשָׁעָה אַחַת לְאִיסּוּקוֹ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַתָּמִיד קָרֵב בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה.
Traduction
Selon R. Yossé, R. Josué b. Levi a laissé le commencement de l’enseignement et a proclamé seulement la fin; car, en réalité, il n’en est pas ainsi, mais c’est conforme à ce qu’a enseigné Hanania b. Juda: On aurait pu croire, dit-il, que l’expression ''entre les 2 soirs'' comprend l’espace de temps entre le soir du 14 Nissan et celui du 15, y compris la nuit; c’est pourquoi il est dit (Ex 12, 6): jour, terme servant à exclure la nuit (159)B., Zevahim 11b.. Mais, pour que l’on ne suppose pas que toute la journée est propice au sacrifice et que l’on peut l’égorger dès la 2e heure, il est dit (Dt 16, 6): au soir, et de ce dernier terme il ne faut pas conclure que l’on entend par là la nuit bien close, puisqu’il est dit (ibid.): entre les 2 soirs. Il en résulte donc qu’il faut diviser cet espace de temps (de 6 h.) en 2 parts ayant chacune 2 h. 1/2, plus une heure au milieu nécessaire à la présentation complète de ce sacrifice. -N’en résulte-t-il pas que l’agneau pascal doit être offert, comme le sacrifice quotidien, juste après la 9e h. 1/2?
Pnei Moshe non traduit
שבק ריב''ל רישא ואמר סופה. כלו' דריב''ל דריש בין הערבים דכתיב בתמיד חלוק וכו' וזהו כסיפא דברייתא דלקמיה ושביק רישא דברייתא דבין הערבים דכתיב גבי פסח הוא דדריש לה הכי ומיניה ילפינן נמי לתמיד:
דלא כן כהדא דתני וכו'. כלומר דבברייתא לא כן שנינו כדריב''ל אלא כהדא דתני חנניה:
שומע אני בין הערבים דקרא היינו בין ערבו של י''ד וכו' ויכול היום עם הלילה שביניהן בכלל. ואע''ג דאין הלילה כשר לשחיטת קדשים הייתי אומר דגזירת הכתוב גבי קרבן פסח שאף הלילה כשר לשחיטתו:
ת''ל יום. רישיה דקרא כתיב והיה לכם למשמרת עד י''ד יום לחדש הזה ושחטו אותו לימד שאינו כשר אלא בייום ויצא לילה:
אי יום יכול בב' שעות ביום. כלו' בבקר לאחר שנעשה יום על כל:
ת''ל בערב. שם תזבח את הפסח בערב:
הא כיצד חלוק וכו'. וא''כ עיקר הלימוד לא נפקא לן אלא מפסח דכתיב גביה בין הערבים ובערב אלא דתמיד גמרי' בין הערבים בין הערבים מפסח והכי הוה ליה לריב''ל למידרש ולא הו''ל למשבק רישא דהבריית' ולמנקט הסיפא לחודה. ולקמן פריך דא''כ מנא לן דתמיד הוא קודם או יקרבו שניהן כאחת ומשני לה:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא דָתֵימַר לְמִצְוָה. אֲבָל לָעִיכּוּב הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. שְׁחָטוֹ קוֹדֶם לַחֲצוֹת פָּסוּל. לְאַחַר חַצּוֹת כָּשֵׁר מִיַּד. קוֹדֶם לַתָּמִיד כָּשֵׁר. וְיֵימַר אַף בְּשַׁחֲרִית כֵּן. הָכָא כָתוּב בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃ אִית לָךְ מֵימַר תַּמָּן בֵּין הַבְּקָרִים.
Traduction
⁠—Non, répondit R. Yossé, c’est pour dire qu’en principe le devoir devra être rempli à cette heure-là; mais ce n’est pas défendu à toute autre heure de l’après-midi, l’offrande est nulle; mais à partir de midi, elle est valable. -Si l’égorgement du sacrifice pascal a précédé le sacrifice quotidien de soir, il est aussi valable. Pourquoi n’en est-il pas de même le matin? -C’est qu’il est dit au sujet de la Pâques: ''entre les 2 soirs'', non ''entre les matins''.
Pnei Moshe non traduit
הדא דתימר למצוה. הא דתנינן הכא שהתמיד קודם להפסח למצוה לכתחלה:
אבל לעיכוב. שמעינן מן הדא היא דתנינן לקמן בפרקין שחטו וכו' שאינו מעכב ואם שחטו קודם לתמיד כשר. ומשום דמקשי עלה כדלקמיה קאמר לה ר' יוסה הכא אע''ג דמשנה ערוכה היא:
ויימר אף בשחרית כן. א''כ הוא דלא נאמר אלא למצוה נימא נמי דאם שחטו לפסח בשחרית י''ד כשר:
ומשני הכא דדרשינן חלוק וכו' דכתיב בין הערבים. וכי אית לך מימר תמן בשחרית בין הבקרים. בתמי' דאי אמרת אף בשחרי' כשר נמצאת דלא מקיימת הכתוב כלל ואפי' למצוה:
רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. תְּפִילּוֹת מֵאָבוֹת לָֽמְדוּ. גָּרַשׂ עַד אַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹרִידוּ אוֹתוֹ מִגְּדוּלָּתוֹ אֶלָּא מִינוּ אוֹתוֹ אַב בֵּית דִּין.
Traduction
En effet, R. Jossé dit ''entre les 2 soirs'', nous a appris l’ordre des 3 prières du jour d’après la conduite de nos ancêtres (Abraham, Isaac et Jacob), non d’après les sacrifices (dont l’heure est plus circonscrite), et il suffit de rappeler que l’on nomme aussi ''père'' le chef du tribunal. D’après qui la Mishna dit-elle: l’on nomme aussi ''père'' le chef du tribunal.
Pnei Moshe non traduit
ר' יהושע ב''ל אמר תפלות מאבות למדו. לעיל בברכות ריש פ' תפלת השחר פליגי ריב''ל ס''ל מאבות למדו ורבנן אמרי תפלות מתמידין גמרו. ומשום דקשיא ליה למאי דדרשינן הכא חלוק בין הערבים א''כ לא אתיא כמ''ד תפלות מתמידין גמרו דהא תנינן תפלת השחר עד חצות ותפלת המנחה עד הערב והרי זה אינו זמן של התמיד להכי קאמר ריב''ל דדריש ליה לעיל לבין הערבים חלקהו לשיטתי' הוא דאזיל דאמר זמן התפלות לא למדו אלא מאבות:
א''ב בי''ת רי''ן סימן הוא למאי דקאמר התם אברהם תקן תפלת שחרית דכתיב וישכם אברהם בבקר וכו' ולמדו לאברהם תפלת בקר וזהו א''ב. ובנו יצחק תיקן תפלת מנחה ולמדו מדכתיב ביה לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה וכו' וזהו בי''ת. בנו יצחק תיקן. כלומר מאי דכתיב גביה לפנות ערב וזהו תפלת מנחה:
רי''ן סימן ליעקב שתיקן תפלת ערבית ולמדו מדכתיב ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה כדכתיב גבי רינה ותפלה אל תפגע בי. ונקיט הש''ס כאן בקצרה דרך רמז וסימן. א''נ אב בית דין גרסינן כמ''ש בספרים וכלומר וסימנך שלראש בית הוועד קורין אב בית דין ומפני שהוא אב שהכל לומדין ממנו כך אנחנו לומדין התפלות מאבות:
Psa'him
Daf 31b
מָאן תַּנָּא בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתַנֵּי. כְּסִידְרוֹ בַחוֹל כָּךְ סִידְרוֹ בַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. כְּסִדְרוֹ בְעֶרֶב שַׁבָּת כָּךְ סִידְרוֹ בַשַּׁבָּת. הָא רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מְאַחֵר שָׁעָה לְפִלְפּוּלוֹ. וְרִבִּי עֲקִיבָה מַקְדִּים שָׁעָה אַחַת לְעִיסּוּקוֹ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִיכָּֽנְסוּ לְמִצְוָה מְשׁוּכָּרִין. וִיקָרֵב פֶּסַח תְּחִילָּה וְתָמִיד אַחֲרָיו. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָ מְבַטֵּל בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם שֶׁלְפֶּסַח. אִם מְקַייֵם אַתְּ בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם שֶׁלְפֶּסַח לֹא נִמְצֵאתָ מְבַטֵּל בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּֽיִם שֶׁלְתָּמִיד. תָּמִיד אִם מְבַטְּלוֹ אַתְּ עַכְשָׁיו אַתְּ מְקַייְמוֹ לְאַחַר זְמַן. פֶּסַח אִם מְבַטְּלוֹ אַתְּ עַכְשָׁיו אֵימָתַי אַתְּ מְקַייְמוֹ. 31b וְיַקְרִיב פֶּסַח תְּחִילָּה וְתָמִיד אַחֲרָיו. יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בו בָּעֶ֛רֶב וּבֵין הָֽעַרְבָּֽיִם לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּ֑יִם [בִּלְבַ].
Traduction
D’après qui la Mishna dit-elle: ''il est dit: l’ordre que l’on observe pour l’agneau pascal après le sacrifice quotidien est le même en semaine qu’au samedi, d’après R. Ismaël; R. aqiba dit: l’ordre suivi à la veille de Pâques, si elle est un vendredi, sera observé aussi si c’est un samedi (soit une heure plus tôt, commençant le quotidien dès la 6e h. 1/2). Il en résulte donc que R. Ismaël conteste l’avis de l’interlocuteur, en ce qu’il recule d’une heure l’espace de temps consacré (161)Selon le comment. Pné-Mosché, il faut l'égorger une heure plus tard le samedi, puisqu'il ne sera rôti qu'à la nuit, et la chair pourrait s'échauffer en attendant trop longtemps; et R. aqiba l’avance d’une heure au contraire, afin de préparer l’agneau pascal avec calme et que l’on n’arrive pas à la soirée pascale dans un état troublé par la fatigue de la précipitation. -Pourquoi alors ne pas offrir l’agneau pascal (dès midi passé) en premier, avant le sacrifice quotidien, de façon à ne rien précipiter? -Cela ne se peut pas, car l’on n’observerait pas alors pour la Pâques la prescription d’ ''entre les 2 soirs'' (soit à la 9e h. 1/2). -Mais, fut-il objecté, '' l’on observe ce moment précis pour l’agneau pascal, ne néglige-t-on pas forcément pour le quotidien? (Pourquoi cette préférence)? -C’est que, fut-il répondu, si l’on néglige une fois l’heure précise pour le sacrifice quotidien, l’on pourra se rattraper tous les autres jours de l’année; tandis qu’en la négligeant pour l’agneau pascal, on n’a plus d’autre occasion de l’observer avec exactitude. -Pourquoi ne pas offrir l’agneau pascal à l’heure précise (9e h. 1/2) et le quotidien aussitôt après? -Il vaut mieux reculer celui dont il est dit ''le soir'' et ''entre les 2 soirs'', que le sacrifice pour lequel on a ''le soir'' et ''l' expression ''entre les 2 soirs'' (le quotidien).
Pnei Moshe non traduit
מאן תנא בין בחול בין בשבת. זמן אחד להפסח. ר' ישמעאל היא דתני כסדרו של הפסח אחר התמיד בע''פ בחול כך סידורו בשבת בע''פ:
כסדרו בע''ש. אם חל י''ד בערב שבת כך סידורו אם חל בשבת והתמיד נשחט בו' ומחצה וקרב בז' ומחצה והפסח אחריו:
הא ר' ישמעאל מאחר שעה לפלפולו. כלו' בשביל פלפולו והוא חימומו והרבה תמצא בש''ס הזה שמשתמש בלשון פלפול לחימום ומלשון פילי הוא חזיה דהוה ביה פילי בגופיה וכן כאן דמחמת שנתחמם נעשי בו כמין בקעים בקעים והיינו דר' ישמעאל חייש שלא יתחמם בשר הפסח ויתקלקל מכיון שאין יכול לצלותו עד שתחשך הלכך הוא מאחר שעה אחת לסידורו בשבת וא''כ הא טעמי' דר' ישמעאל:
ור' עקיבא מקדים שעה אחת לעיסוקו. בתמיה אלא ר''ע מ''ט וכי בשביל עיסוקו בהקרבה צריך להקדים בשבת הא איכא שהות טובא. ומשני דהיינו טעמיה דר' עקיבא דמקדים הואיל ובשבת שכיחא שכרות וכדי שלא יכנסו למצוה משוכרין והלכך כל מה שאתה יכול להקדים טפי עדיף וסידורו בשבת כסידורו בע''ש:
ויקריב פסח תחלה. אם חל בשבת לטעמא דר''ע דחייש לשכרות ותמיד אחריו ובתמיד ליכא חששא שאין עסק כל עשייתו מסור אלא לכהנים וכהנים זריזין הן:
אם אומר את כן. להקדימו להתמיד נמצא' מבטל הדרש שדרשו מבין הערבים של פסח חלוק בין הערבים וכו' כדלעיל וא''כ ע''כ א''א להקדימו מקודם ח' ומחצה:
אם מקיים את בין הערבים של פסח לא נמצאת וכו'. ומ''ש האי מהאי דכשאתה אומר תמיד נשחט בו' ומחצה כשחל ע''פ בשבת א''כ מבטל אתה הדרש בין הערבים של תמיד:
ומשני דלא דמי שאם אתה מבטל בתמיד עכשיו יכול אני לומר אימתי את מקיימו לאחר זמן למחר ובכל ימות השנה אבל פסח אם את מבטלו לבין הערבים עכשיו אימתי את מקיימו דלא מצית אמרת מקיימו את לשנה הבאה דמיהת בפסח של שנה זו אי את מקיימו:
ויקריב פסח תחילה וכו'. אכל ע''פ דעלמא קאי דהיא גופה מנלן שמקדימין התמיד להפסח. וקאמר דטעמא משום יאוחר דבר וכו' כדפרישית במתניתין:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. מַה חֲמִייָת מֵימַר עֶרֶב מְאוּחַר אוֹ נֹאמַר עֶרֶב מוקְדָּם. אֶלָּא כֵינִי. יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בו בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּ֑יִם לְבַד. לְשׁוֹן מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי יְרְמְיָה. שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב. בָּעָ֑רֶב אַתָּה זוֹבֵחַ. כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ אַתָּה אוֹכֵל. מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃ אַתָּה צוֹלֶהֵ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּעָ֑רֶב אַתָּה אוֹכֵל. כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ אַתָּה זוֹבֵחַ. מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃ אַתָּה צוֹלֶהֵ.
Traduction
⁠—Mais, demanda R. Jérémie, d’où sait-on que, pour ce mot additionnel ''le soir'', il faille reculer ce même sacrifice? Peut être au contraire a-t-il pour but, d’indiquer qu’on doive l’avancer et l’accomplir en premier lieu? -Il faut en effet, répondre ainsi: mieux vaux reculer le sacrifice (de la Pâques), dont il est dit: ''entre les 2 soirs, vers le coucher du soleil'' (assez près de la nuit)''que le sacrifice (quotidien) pour lequel on a seulement employé l’expression ''entre les 2 soirs''. Il y a un enseignement venant confirmer l’avis de Jérémie, qui interprète le verset (Dt 16, 6): là, tu sacrifieras la Pâques le soir (162)V. B. Berakhot 9a., vers ce moment on l’égorgera; au coucher du soleil, on le mangera; à l’instant où tu sortais d’Egypte, on le rôtit.
Pnei Moshe non traduit
מה חמית מימר ערב מאוחר. מהיכן אתה רואה לדרוש לאחרו מכיון דכתיב ביה נמי מערב או נימא אדרבה אי לא הוה כתיב ביה אלא בין הערבים בלבד ה''א חלקהו וכו' לפיכך כתי' בי' בערב שהוא מוקדם דמשמע משינטו צללי ערב כדלעיל ונימא דבערב מלמדנו שמצוה להקדימו לתמיד ובין הערבים מלמדנו שאם הקריבו בין הערבים מאוחר כשר:
אלא כיני. כן צריך אתה לומר יאוחר דבר שנאמר בו בין הערבים ונאמר בו כבוא השמש לדבר וכו' ולא מדכתיב ביה בערב למדנו שיהא מאוחר להתמיד:
מתניתא. האי ברייתא דלקמיה מסייעא לר' ירמיה דבערב אין משמעו מאוחר אלא יותר מוקדם דדריש בברייתא לקרא דכתיב שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרי' וכל הזמנים הללו למה לי אלא דה''ק בערב אתה זובח והיינו מבעוד יום קודם שיתחיל הלילה וכבוא השמש דהיינו משחשיכה אתה אוכל שמתחילת הלילה מתחיל זמן אכילתו אם הוא כבר צלוי וראוי לכך ומועד צאתך מארץ מצרים אתה צולה וכלומר אם לא נצלה מקודם אתה יכול עדיין לצלותו ולאוכלו עד חצות שהוא מועד צאתך דאז הוי אתחלתא דגאולה והיי מסייעא לר' ירמיה וכדאמרן:
אית תניי תני. ולא דריש הכתוב כסדר אלא דה''ק בערב אתה אוכל כבוא השמש אתה זובח וכלומר מה שאתה זובח כבוא השמש והיינו עם דמדומי חמה בעוד הוא יום אתה אוכל בערב ומועד צאתך וכו' כדלעיל דלכל היותר אתה יכול לצלותו עד מועד צאתך ולהאי תנא בערב משמעו יותר מאוחר ודלא כר' ירמיה:
וְיִקֳרְבוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כֶּבֶשׂ שֵׁנִי. אֵין פֶּסַח שֵׁינִי. תַּנֵּי. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. בְּכָל יוֹם וָיוֹם תַּמִיד נִשְׁחַט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. מָהוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. בְּכָל עֶרֶב פֶּסַח וּפֶסַח. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. טַעֲמֵיהּ (דָּהֵן) [דְּהָדֵין] תַּנָּייָה כְּדֵי לִיתֵּן חֲצִי שָׁעָה בֵּין כּת לְכַת.
Traduction
Selon une autre version, ''le soir'' (la nuit), on le mange; ''au coucher du soleil'', on l’égorge; or en même temps les deux sacrifices (pascal et quotidien)? -C’est que, répond R. Yassa, on emploie à l’égard du sacrifice quotidien le terme ''second agneau'' (par rapport à celui du matin), ce qui est inapplicable au sacrifice pascal (celui-ci ne peut donc pas être l’égal du précédent). On a enseigné que R. Nathan dit: chaque jour, on égorgera à la 8 h. (habituelle) le sacrifice quotidien, et on l’offrira (finalement) à la 9e h. 1/2. Est-ce à dire par là que l’on englobe dans la même règle journalière les veilles de Pâques? -Oui, répondit R. Yossa b. R. Aboun, et il a pour motif de nous enseigner par là qu’après cela, il reste juste une demi-heure d’intervalle entre chacune des 3 catégories de gens venant offrir le sacrifice pascal (depuis la 9e heure jusqu’à la 12e).
Pnei Moshe non traduit
ויקרבו שניהן כאחת. אדלעיל קאי ואעיקרא דמילתא דאמאי דחקת למידרש מיאוחר דבר והא מכיון דכתיב בתרוייהו בין הערבים א''כ בזמן שחיטת התמיד ישחט ג''כ הפסח. ועוד דנהי דדרשת יאוחר דבר אמאי בעי להשהותו כל כך אחר התמיד ישחטו זה אחר זה ויקרבו שניהן כאחת:
א''ר יוסה. כתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים והאי מיותר הוא דהא כתוב לעיל את הכבש אחד וגו' אלא למידרש כבש התמיד הוא שני וזמנו בין הערבים מכיון כדלעיל ואין פסח שני דבע''פ לא יקרב עמו כאחת אלא אחריו משקרב התמיד הוא נשחט:
מהו בכל ערב פסח ופסח. כלו' דמפרש מהו בכל יום ויום דתני ר' נתן וקאמר דפליג על המתני' וס''ל דע''פ ג''כ לא מקדמינן ליה להתמיד ובכל יום ויום דקאמר כל ע''פ נמי בכלל:
א''ר יוסי בר' בון טעמיה דהדין תנייה וכו'. כלומר דמפרש טעמיה דהאי תנא דס''ל דאף בע''פ תמיד נשחט בזמנו של כל ימות השנה ואפי' אם חל להיות בע''ש כדלקמן מש''ה היא דאע''ג דצריך שיהא קרב פסח אחריו מ''מ לא בעינן להקדים להתמיד בשביל הפסח אלא דסגי בשחיטת הפסח והקרבתו כדי ליתן חצי שעה בין כל כת וכת וכלומר שמחלקין השעות שאח''כ בין כל כת וכת שהפסח נשחט בג' כיתות כדתנן לקמן בפירקין וא''כ כשנשחט הפסח אחר זמן הקרבת התמיד שהוא תשע ומחצה אכתי איכא ב' שעות ומחצה עד הערב ונמצא שיש כאן חצי שעה לשחיטתו והקרבתו לכת הראשונה וכן לשניה וכן לשלישית ועוד שעה אחת אחר כן עד הערב ושעה א' כדי לצלות הפסח לכל כת וכת ואף אם כולן צולין כאחת וכדתנן בסוף פירקין יוצאת כת ראשונה וישבה לה בהר הבית וכו' חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן והתם בשבת איירי והכא קחשיב להאי תנא דלעולם נשאר עוד שעה אחת וא''כ אפי' בע''פ שחל להיות בע''ש איכא שהות כדי לצלותו מבע''י ואפי' לכת השלישית ודי בכך ולמה יקדימו היום להתמיד מבכל ימות השנה אם אינו צריך לזה:
תַּנֵּי. דַּם תָּמִיד וְאֵיבָרָיו קוֹדְמִין לַפֶּסַח וּפֶסַח לַקְּטוֹרֶת וְהַקְּטוֹרֶת לְהַטָּבַת נֵירוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. דַּם תָּמִיד וְאֵיבָרָיו קוֹדְמִין לַקְּטוֹרֶת וְהַקְּטוֹרֶת לַפֶּסַח וּפֶסַח לְהַטָּבַת הַנֵּירוֹת. כְּדֵי שֶׁיִּקְרְבוּ נִסְכֵי תָמִיד עִמּוֹ. וְאֵין מוּקְדַּם לְתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר וְלֹא מְאוּחַר לְתָמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם אֶלָּא הַפֶּסַח וְהַקְּטוֹרֶת בְּעַרְבֵי פְסָחִים. מְנַיִין שֶׁלֹּא יְהֵא דָבָר קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר. תַּלְמוּד לוֹמַר עָלֶ֨יהָ֙ עוֹלָה. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהֵא דָבָר מְעַכֵּב לְתָמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם. תַּלְמוּד לוֹמַר עָלֶי֖הָ שְׁלָמִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֨יהָ֙ עוֹלָה אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֨יהָ֙ הָעוֹלָה. שֶׁלֹּא תְהֵא הָעוֹלָה קוֹדֶמֶת לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה מֵבִיאֵין כַפָּרָתָן אַחַר הַתָּמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם כְּדֵי שֶׁיִּטְבְּלוּ וְיֹאכְלוּ פִסְחֵיהֶן לָעֶרֶב. אָמַר רִבִּי יוּדָןּ הָדָא דְתֵימַר בִּמְצוֹרָע עָשֵׁיר. אֲבָל בִּמְצוֹרָע עָנִי לֹא עוֹף הוּא מֵבִיא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא. אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם.
Traduction
On a enseigné (163)Cf., ci-après, 3, fin.: l’aspersion du sang du sacrifice quotidien et la combustion de ses graisses doivent précéder la présentation du sacrifice pascal, celui-ci précédera l’encens, et ce dernier devra être offert avant de procéder à la préparation du luminaire. Selon une autre version, l’ordre des offrandes sera celui-ci: l’aspersion du sang du sacrifice quotidien et la combustion de ses membres, puis celle de l’encens, ensuite l’agneau pascal, enfin la préparation des lumières, de façon à offrir les libations qui accompagnent le quotidien au moment de la préparation des lumières (aussitôt après l’agneau pascal). Nulle offrande n’avait lieu avant le sacrifice quotidien du matin, ni après celui du soir (164)Sifri sur Nb n° 143., sauf qu’après ce dernier l’on offrait l’agneau pascal et l’encens, à la veille de Pâques seulement. On sait que nulle offrande n’avait lieu avant le quotidien du matin, d’après l’expression biblique (Lv 6, 5): Il placera l’holocauste au-dessus, comme on sait que rien ne mettra obstacle à ce que le sacrifice quotidien serve de clôture aux offrandes, de ce qu’il est dit (ibid.): l’on fera fumer auprès les graisses des sacrifices pacifiques (165)''Par un jeu de mots sur le sens de ce dernier terme, on le traduit ici: '''' achèvement ''''; ce sera le final.''. Or, dit R. Simon b. Lakish (pour expliquer la première déduction), des termes ''il placera au-dessus l’holocauste'', on conclut que nul holocauste ne doit précéder le sacrifice quotidien du matin. On a enseigné que R. Ismaël fils de R. Yohanan b. Broqa dit: ceux qui manquent d’un pardon complet (p. ex. le lépreux guéri, ou celui qui avait une gonorrhée, et n’a pas encore offert le sacrifice exigible) doivent offrir le sacrifice aussitôt après le quotidien du soir, de façon qu’après avoir pris le bain légal, ils puissent manger de l’agneau pascal à la nuit. Toutefois, dit R. Judan, cette particularité de règle spéciale à la veille de Pâques est seulement applicable à un lépreux riche (le sacrifice de l’animal qu’il doit offrir exige de l’encens, que l’on ne produit pas d’ordinaire après le quotidien); mais comme le lépreux pauvre n’offre à ce titre qu’un oiseau (ne comportant pas d’encens), il sera toujours recevable après le quotidien). R. Simon b. Abdima dit: il faut en tous cas offrir à ce titre un animal (dont le sang sera mis sur les orteils et les lobes du lépreux, sans distinction entre riche et pauvre).
Pnei Moshe non traduit
אית תניי תני וכו'. דהקטרת של בין הערבים קודם להפסח וכדי שיקרבו נסכי תמיד עמו זהו לתנא קדמייתא שהנסכים קריבים בשעת הקרבת אימורין והפסח מיד אחריו וקריבין עמו:
עליה שלמים. עליה השלם:
אלא וערך עליה העולה. ודרשי' העולה ראשונה:
לא עוף הוא מביא. וא''צ להאי טעמא דבלאו הכי עוף הוא יכול להביא אחר כן:
אינו מביא אשם. בתמיה אפי' עני צריך שיביא בהמה לאשם אלא דטעמא כדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source